בשם ההתמדה

התמדה, הערך הזה שכל כך רציתי שיהיה לי. שאפסיק לבקר את עצמי על כל אותם הפעמים שהתחלתי והפסקתי באמצע. על כל השיטות, הקבוצות והלמידות שחשבתי שממש בשבילי וגיליתי שלא ו… בחרתי להמשיך בכל זאת.

על כל המילכודים שנפלתי אליהם, סליחה.

ואולי גם אתם נפלתם לאותה מלכודת, רק בשם המילה וההתמדה.

בשמה של ההתמדה, אתם לא פורשים מלימודים משמימים ולא רלוונטיים.

בשמה, אתם נשארים בסוג תזונה שלא משרת אתכם יותר (כי הצהרתם שאתם טבעונים/ קטגוניים/ אוכלים ללא גלוטן…) וחלילה לשנות את ההצהרה הזו!

פתחתם קבוצת ווצאפ או ניוזלטר והבטחתם לשלוח מסר פעם בשבוע (צריך הרי לשווק…).
ובשמה של ההתחיבות וההתמדה, המשכתם לגרד את עצמכם מחוסר החשק וההתלהבות, ולמרות שזה כבר ממש התחיל לעורר גועל וחוסר חשק אמיתי, כתבתם. כי הרי הבטחתם להתמיד…

על קידושה של התמדה, המשכתם להיפגש עם אותה החברה או החבר ההוא מהילדות, שכבר…. ממש לא באותו ראש. זולל אנרגיה ולא מכיל אתכם כמו שאתם. כי יש איזה ברית לא כתובה בינכם, שמחייבת את ההתמדה הזו.

ההתמדה הזו לא שווה דבר אם היא מרחיקה אתכם מעצמכם.

ההתמדה הטובה והחזקה ביותר, היא התמדה של הקשבה לעצמי ולצרכיי!

זו ההתמדה שאני רוצה לסגל לעצמי.

אבל פה…הופה, יש את המלכוד המקביל- מלכוד העצלנות והויתור.

אז תשאלו איך אפשר לדעת מתי מדובר בויתור עצמי ומתי זו באמת החלטה מתוך הקשבה?

זה ממש פשוט. אתם יודעים.

אני יודעת. כשאני כנה עם עצמי, אני מזהה בקלות מתי אני לא יוצאת להליכת בוקר למרות שהבטחתי לעצמי ואפילו כתבתי ביומן-
כי באמת מרגישה שהכאב בגב יחמיר ומתי אני סתם פדלאה שלא בא לה להזיז את התחת הבוקר.

אין מדליות על להישאר בעבודה מחורבנת. אין מדליה על שיווק שנעשה בחוסר חשק.

יש מדליות (מהיקום) על הקשבה לחשקים ולסימני הדרך שמובילים
למקומות בהם כן נכון לנו לשים את האנרגיה שלנו. ואלה מדליות ששווה לוותר על קדושת ההתמדה עבורן.